אנחנו אוהבים אותך מחבט יקר

אהבתנו למשחק הבדמינטון מבוססת על כמה מרכיבים — המגרש, הרשת, הנוצה וכמובן המחבט!

השאלה הנשאלת היא: איך התייחסותנו כשחקנים כלפי אותם מרכיבים? האם אנחנו מעריכים אותם? האם אנחנו מכבדים אותם? אם לרגע נחשוב איך היה נראה המשחק ללא אחד מהם — אם הכדור היה בנוי אחרת, הרשת, המגרש או המחבט — איזה מזל שיש שלמות! גם ככה משווים אותנו לטניס או לסקווש, ואני אומר: הבדמינטון הוא הדבר האמיתי והאיכותי, וכל מי שנוגע בו יודע זאת. אבל מתוכנו ישנם גם חוטאים — שחקנים שמקבלים הכול כמובן מאליו ולא מתנהגים יפה אל אותם העזרים.

המחבט — מלך הציוד

המחבט הוא האמצעי העיקרי במשחק. הוא האמצעי הכי צמוד אלינו, ובזכותו היכולת שלנו באה לידי ביטוי. אבל יכול להיות שבמקום לרכוש לו כבוד אנחנו מזלזלים בו? יכול להיות שאנחנו לא מעריכים אותו מספיק?

קשה לי לומר את זה, אבל לחלקנו — כן. חלק לא מבוטל משחקני הענף, ודווקא מהבכירים, נתפסו בעיני כשחקנים שלא מעריכים את המחבט. נכון שלפעמים לא הולך, נכון שלפעמים הנוצה פוגעת בברזל, נכון שלפעמים לא מצליחים להחזיר — נכון הכל נכון. אבל חברה, הבעיה אינה במחבט! הבעיה בידיים, ברגליים, בראש — בקיצור, בנו השחקנים. והמחבט המסכן לא צריך לסבול מכל האגרסיביות שלנו.

על כל חוסר הצלחה הוא זה שמושלך על הארץ, הוא זה שפתאום מוצא את עצמו חובט ברצפה — ויש כאלה שמחליטים על עונש מוות למחבט בכיוון הקיר!

שאר המרכיבים

הנוצה — אין מה לעשות, נועדה לסבול. מקבלת בראש מכל הכיוונים, ואחרי ראלי או שניים לפעמים היא כבר לא רצויה. אבל מבין כל הכדורים בעולם, היא הדבר הכי יפה — אז בנוצה, צריך להרביץ!

הרשת — גם היא בוררת בין שני הצדדים, ולפעמים מקבלת את הנוצה בעוצמה רבה. אבל מה איכפת לה? היא לא מרגישה. ואם כבר נגעת בה — נענשת, הכדור עובר.

המגרש — אנחנו דורכים עליו, נופלים עליו ומזיעים עליו. אבל בשביל זה הוא קיים, ועליו זה מקובל.

יחס של מלך

אבל המחבט — המחבט צריך לקבל יחס של מלך! הוא נועד כדי שנקשט אותו, נכרוך סביבו גריפ חדש, נשזור לו חוטים יפים ומתוחים. ובסיום המשחק — נחזיר אותו לנרתיק. במקום זאת אנחנו מעיפים אותו מתחת לרשת לחצי השני שיחכה שם על הרצפה, או זורקים אותו לכיוון התיק מרחק שני מטר.

חברה, זה לא כבוד למחבט — זו התעללות. אם אנחנו אוהבים את המשחק, אנחנו צריכים לאהוב גם את האמצעים שעוזרים לנו ליהנות ממנו.

אני באופן אישי הייתי רוצה לראות שחקנים אחרי ניצחון מנשקים את המחבט ומודים לו — בדיוק כמו בכדורגל, שיש שחקנים שמנשקים את הכדור. בסדר, נסחפתי קצת — אל תנשקו. אבל גם אל תשליכו אותו לשום מקום!

לסיכום: המחבט הוא ידידו הטוב של שחקן הבדמינטון. אני בטוח שרובנו מתנהגים אליו כך — ואם עדיין לא, זה הזמן לעשות את השינוי.

תמיד — אנחנו אוהבים אותך, מחבט יקר!