1976 – שנת ההתמסדות

בתחילת השנה בדמינטון היה קיים,בצורה זאת או אחרת, ב 8 מקומות בארץ – אשדוד, אשקלון, גבעתיים, חיפה, פרדס-חנה, ראשון לציון, קיבוץ צרעה והאוניברסיטה העברית בירושלים.

הגיע הזמן להתארגן באופן רשמי ואכן כך עשינו. מיסדנו את הענף באגודה ישראלית לבדמינטון.

אגב, היה דיון בנוגע לשם העברי למשחק. חשבנו שהמילה "נוצית" היא המתאימה, אך השם לא נקלט ולאט-לאט כולנו התרגלנו ל "כדור נוצה". בשמה של האגודה נרשם, כמובן, השם הבינלאומי.

יוסף גפן נבחר לנשיא, דר. מיכאל שניידמן לסגנו ודוד הינדן מיפו למזכיר. בלי קביעה רשמית בעניין, ג'ף היה יותר פעיל בקשרים בינלאומיים ו"פוליטיקה" בארץ ואני התמקדתי יותר בתחומים המקצועיים, אך הכול נעשה יד ביד, בהסכמה ובשיתוף.

לקראת סוף השנה קיבלנו גם הכרה של רשות הספורט והבטחה לתמיכה רוחנית ותקציבית.

בזירה הבינלאומית, דווקא, לא היה חלק כל כך. 2 מדינות התנגדו לקבלנו לאיגוד הבינלאומי. האחת לא הפתיעה איש – אירן. השנייה- שבדיה- כן הפתיעה. עד היום אין לנו מושג איך ולמה. הנושא הועבר לאסיפה הגדולה ושם הכול הסתדר.

ההצלחה הגדולה בפעילות "הפוליטית" שלנו הייתה הכללת בדמינטון במשחקי המכבייה ה-10 ב 1977. למען האמת, הופתענו קצת כאשר קיבלנו תשובה חיובית מכיוון, שקודם לכן התייחסויות לפניות שלנו היו מנומסות ומתחמקות. הסתבר, אחר-כך, שמכבי עולמי, במיוחד האנגלים, הפעילו לחץ כבד וגרמו, בעצם, להחלטה חיובית. יחד עם זאת ברור, שללא פעילות שלנו גם הלחץ מרחבי העולם לא היה עוזר.

בארץ החלו לקרות דברים חשובים ולכמעט כולם אפשר לשים כותרת "לראשונה בארץ" :

הקישור הבא מכיל את קבצי הכתבה בקובץ ZIP