בדמינטון

בשנה זו קיבלנו תגבורת משמעותית מתוך עליה מדרום אפריקה ,הולנד, שבדיה, ברה"מ ומדינות אחרות.

הבולטים מבניהם היו אווה אונגליק, אשר יצגה את שבדיה במכביה ונשארה בארץ והייתה לאלופת ישראל במשך שנים בהמשך. מיכאל רפופורט "פיסםס" את המכבייה, אך מייד לאחריה הצטרף לנבחרת, היה אלוף ישראל בזוגות מעורבים, תקופה קצרה שימש כמאמן נבחרת ישראל ו-העיקר- הקים ומוביל במשך שנים רבות את הבדמינטון בירושלים.

ויקטור יוסים סיים את לימודיו בחיפה, התמקם בראשון לציון ומייד החל לפעול שם על מנת לפתח,למסד ולקדם את המועדון – אותו הוא מוביל עד היום.
המשך לקרוא …

בתחילת השנה בדמינטון היה קיים,בצורה זאת או אחרת, ב 8 מקומות בארץ – אשדוד, אשקלון, גבעתיים, חיפה, פרדס-חנה, ראשון לציון, קיבוץ צרעה והאוניברסיטה העברית בירושלים.

הגיע הזמן להתארגן באופן רשמי ואכן כך עשינו. מיסדנו את הענף באגודה ישראלית לבדמינטון.

אגב, היה דיון בנוגע לשם העברי למשחק. חשבנו שהמילה "נוצית" היא המתאימה, אך השם לא נקלט ולאט-לאט כולנו התרגלנו ל "כדור נוצה". בשמה של האגודה נרשם, כמובן, השם הבינלאומי.

יוסף גפן נבחר לנשיא, דר. מיכאל שניידמן לסגנו ודוד הינדן מיפו למזכיר. בלי קביעה רשמית בעניין, ג'ף היה יותר פעיל בקשרים בינלאומיים ו"פוליטיקה" בארץ ואני התמקדתי יותר בתחומים המקצועיים, אך הכול נעשה יד ביד, בהסכמה ובשיתוף.
המשך לקרוא …

את שנות ההתחלה של בדמינטון בארץ הייתי מגדיר כך : שנות 1968-1973 – שנות הדגירה. הרי הייתה פעילות מקומית באשדוד ומקומות נוספים,אך ללא קשר ביניים.
לשנת 1974 –הייתי קורא – שנת הגישושים והכרויות. בסופה נולד הקשר הקבוע בין אשדוד ופרדס-חנה ,בין המנהיגים שרצו להרחיב,לפתח ולהקים בארץ את ענף הספורט האהוב עליהם.
לשנת 1975 הייתי קורא שנת הבוסר.
בשנה זו המפגשים בין אשדוד לפרדס-חנה המשיכו,כפי שהוחלט ביני לבין ג'ף, פעם בחודש באופן סדיר. הנוער של אשדוד ניצח,בדרך כלל, ובוגרי פרדס-חנה גברו על עמיתיהם מאשדוד.
המשך לקרוא …

עוד לפני שהייתה בישראל  התאחדות, איגוד, ונבחרת היו כאן כמה חלוצים שהתחילו את הכל, כל אחד בעירו. הקשר נוצר ותרם להתפתחות הענף ולניצניה הראשונים של התאחדות הבדמינטון הישראלית. ד"ר מיכאל שניידמן מספר על הצעדים הראשונים של הבדמינטון בארץ.

המשך לקרוא …